הפגישה ההיסטורית

אודות המושבה מזכרת בתיה

הברון אדמונד דה רוטשילד

הרב מוהליבר

רעיון יסודה של מזכרת בתיה התגבש בשלהי שנת תרמ"ב (1882) אצל הוגיו הרב שמואל מוהליבר ויחיאל ברי"ל. הרעיון קיבל תפנית מעשית לאחר הפגישה ההיסטורית בין הרב מוהליבר והברון אדמונד דה רוטשילד בפריז ביום טוב ראשון של חג הסוכות תרמ"ג (1882). הרב מוהליבר צעד אל ביתו של הברון במשך כשעתיים. הברון קיבל את הרב מוהליבר בתחילה בקרירות מסוימת שכן סבר שהרב מוהליבר בא להתרימו כמו רבים אחרים. במהלך השיחה, כאשר הרב מוהליבר העלה בפניו את הרעיון להקמת מושבה בארץ ישראל שמייסדיה יהיו בעלי ניסיון בעבודת האדמה, נדלק הברון לעצת הרב מוהליבר. אפשר לראות בשיחה זו תפנית היסטורית ביישובה של הארץ עם כניסתו המעשית והנלהבת של הברון לנושא.

ואלה הדברים אשר סיפר הרב מוהליבר בעצמו על אודות פגישתו הראשונה עם הברון כפי שמוסרים עדים נאמנים מה ששמעו מפיו ממש:

"אל הברון הלכתי בלויתם של הרב צדוק הכהן ושל מיכאל ערלנג'ר. הם היו המתווכים ביני ובין הברון ועל ידם קבע לי זמן לראיון. בשעה הקבועה נכנסנו ללשכתו, הברון הושיט לי את ידו ובתנועה קרה ומנומסת הראה לי על הכסא, שעמד סמוך לשלחנו, לאחרי רגעים שאלני, ושוב בטון קר, שאין בו אלא משום נמוס:

"מה שאלתך, רבי?"

שאלה זו ואופן הבעתה לא יכלה לעורר תקוות רבות בלבי, ובאמת לא הייתי אנכי הרב הראשון, שפנה להברון. רבנים רבין מארצות שונות, לבושים בתלבושת רבנים כמוני, היו פונים אליו לתמיכה ולעזרה. רובם לצורך עצמם ומעוטם לשם איזו חברה או אגודה. וכיצד אפשר להשפיע עליו, שידע להכיר את מטרת בואי אליו ויתיחס אליה בכובד ראש הראוי? ואמנם ברגע הראשון נסתתמו דברי, אולם תיכף ומיד נזכרתי במטרה הגדולה שלשמה נסעתי ולא השגחתי בכוחותי הדלים ובמצב בריאותי הרופף –  התעודדתי ואמרתי לו:
יסלח לי, אדוני הברון, אם דברי אליו יהיו באופן שאני רגיל לדבר לבני עדתי, רב אנכי, רב מבית המדרש הישן, ורגיל אני לדבר במשל ובמליצה.

בת צחוק עברה על שפתיו ובפנים מסבירות ובטון חם ולבבי אמר אלי:

בחפץ לב אקשיב לדבריך.

מיום שעמדתי על דעתי – פניתי אליו – אני מבקש פתרון לשאלה קשה וחמורה: מפני מה נבחר משה רבינו, שהיה כבד פה וכבד לשון, להיות רועם ומנהיגם של ישראל, להוציאם מארץ מצרים ולהוליכם לארץ ישראל? הרי בתור מנהיג מדיני היה עליו לבוא בדברים עם מלך מצרים, עם שרי המלוכה, ואחד התנאים ההכרחיים בהנהגה מדינית הוא להיות בעל לשון, להשפיע בכח הדבור, ותנאי הכרחי זה היה חסר למשה בהיותו כבד פה וכבד לשון? ימים רבים ישבתי על מדוכה זו ולא מצאתי פתרון. אולם בנסיעתי זאת, כשהגיע לידי להעשות שליח מצוה, לבוא בדברים עם אילי הכסף לשם ישוב ארץ ישראל, אורו עיני ואמצא את הפתרון הנכון.

משה רבנו נבחר להיות לא רק מנהיג בישראל, אלא גם נותן התורה. הוא נבחר מפי הגבורה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים אלא גם להביאם למעמד הר סיני ולמסור להם את התורה. ואלמלי היה למשה רבנו לשון למודים, אלמלי היה יודע להשפיע על אנשים בכח פיו ובדבור שפתיו, היו המינים מונים את ישראל, שהתורה אינה מן השמים, אלא משה השפיע על יוצאי מצרים בקסם לשונו ותחת השפעת הרגע נתקבלו דבריו. אולם כשמשה היה כבד פה וכבד לשון ואף על פי כן קבלו בני ישראל את התורה מידו, הרי זו לראיה ולמופת שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה, ולא היה אלא שליח להולכה, למסור את התורה לישראל.

אדוני הברון – הוספתי לדבר – לפני השולחן הזה, שאתה יושב עליו, באים צירי מדינות שלוחי עמים כבירים, באי כח מוסדות פיננסיים ובפיהם הצעות ותוכניות שונות, על בנין מסלות ברזל, על חפירת תעלות ועל ישוביהן של ארצות נשמות. כולם באים אליך מזוינים בידיעות רחבות ועשירות על הענין שהם דנים בו, ובכח לשונם הם מבררים ולמבנים לפניך את הצעותיהם ותכניותיהם, את הריוח הגדול שבצדן ואת הטוב הצפון בהן לעולם. גם אנכי באתי אליך שלוח מאת אחי בני עמי, בהצעה גדולה וחשובה, שנשמת עמנו תלויה בה – ישוב ארץ ישראל, אולם כבד פה וכבד לשון אנכי לברר לפניך את כל גדלה וחשיבותה, את האושר הצפון בה לך ולעמנו. אם תשמע להצעתי ותענה לבקשת עמך, להחיות את הארץ השוממה, אין זה אלא משום שגורל עמך האומלל הדווי והסחוף נגע ללבך, ואם גם לא תשים לב לדברי וריקם תשלחני מאתך לא אתחרט על נסיעתי הקשה שעלתה לי בכל כך יסורי גוף ונפש, אנכי מלאתי את חובתי המוטלת עלי, עשיתי את שליחותי.

דברי אלה עשו, כנראה, רושם עז על הברון, וכשהרציתי לו אחר כך פרטי ההרצאה, הקשיב לה בהקשבה רבה, ומתוך כובד ראש מיוחד".

כשתאר אחר כך הרב מוהליבר לפני הברון את ענות אחינו ואת השאיפה הנשגבה והתקוה הגדולה התלויה ברעיון הישוב – ענה הברון ואמר לו: "רבי, אם באת לבקש ממני עזרת כסף לצרכי העבודה הזאת – נקבה את הסכום הדרוש ואתנה, אבל, אם באת לרכוש את נפשי, עלי מתחלה להמלך עם לבי, וגם לעשות קודם נסיון למען דעת איך יפול דבר".

ועל זה ענה לו הרב: "אדוני הברון, גם אנחנו אין אנו יודעים עוד את הענין הקדוש בכלל על פי הנסיון, כי זה קרוב לאלפיים שנה שנתרחקנו מארצנו ומעבודת אדמתה, ועל כן לא נוכל גם אנו לומר בהחלט כי נעשה ונצליח, ואולם אנחנו מקויום כי יברך ה' את פעלנו ואת חפצנו ישלים".

התוצאות של הפגישה הזאת היו כי הברון הסכים לעשות ניסיון בעבודת הישוב, ואת ידי הרב מוהליבר מילא למצוא את מספר המשפחות המסוגלות לעבודת האדמה ולקנות בשבילן קרקעות על אדמת ישראל על מנת לעבדן ולשמרן, ויחד עם זה ביקש ממנו להציע לפניו את תכנית הצעותיו הישוביות בכתב.*

בעקבות הפגישה ההיסטורית הוקמה המושבה מזכרת בתיה.


בחלק ניכר מספרי ההיסטוריה נכתב בטעות כי יוסף פיינברג ממייסדי ראשון לציון היה הראשון אשר נפגש עם הברון רוטשילד ושיכנעו לעשות למען ישוב ארץ ישראל.
למעשה, הרב שמואל מוהליבר נפגש עם הברון בא' סוכות תרמ"ג (28.9.82), ואילו יוסף פיינברג נפגש עמו כשלושה שבועות לאחר מכן, בה' במרחשוון תרמ"ג (18.10.82).

*מתוך: הרב יהודה ליב הכהן פישמן, ספר שמואל, עמ' כ"ב.