אודות המושבה מזכרת בתיה

המושבה מזכרת בתיה, או בשמה הקודם “עקרון”, הייתה המושבה הראשונה שהוקמה על ידי הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד בארץ ישראל ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר.
אחד עשר מייסדיה היו “כולם עובדי אדמה מנעוריהם כשרים ויראי ה’ למאד” כהגדרת הרב מוהליבר.
מייסדי המושבה עלו על הקרקע בז’ במרחשוון תרמ”ד (7.11.1883) וחוו קשיים אופייניים למושבות העלייה הראשונה.
בביקורו הראשון במושבה בשנת תרמ”ז (1887) הסב הברון רוטשילד את שמה של המושבה מ”עקרון” ל”מזכרת בתיה” על שם אימו אשר נפטרה באותה שנה.
המושבה התבססה בתוך זמן קצר על אף חיכוכים קשים עם פקידי הברון סביב “פולמוס השמיטה” ו”סכסוך הנטיעות” (ראה על כך בפרסומי המדרשה).
במשך עשרות שנים מנתה אוכלוסייתה מנתה בין 300-500 נפש.
במלחמת העצמאות שמשה המושבה תחנה חשובה למלווי השיירות שהעבירו אספקה לתושבי ירושלים.
עם הקמת המדינה החלה המושבה להתרחב ולקלוט עולים חדשים. תנופת הפיתוח הגיעה לממדים גדולים בתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים.
מאז המושבה מתפתחת בקצב גדול ותושביה זוכים לשירותים מוניציפאליים ברמה מעולה.
במושבה מערכת חינוך מצוינת לכל הזרמים: ממלכתי, ממלכתי דתי ומשולב (חילוניים/דתיים). בהתאם לתוכנית המתאר המאושרת עומדות להיבנות במושבה עוד כ 1600 יחידות דיור. כמו כן עומדת להיפתח תחנת רכבת בסמוך למושבה ומחלף מכביש חוצה ישראל לכיוון המושבה.
בד בבד עם פיתוחה והתפתחותה של המושבה ניתן דגש מיוחד על שמירת אופייה היחודי ואתריה ההיסטוריים של המושבה הותיקה.
המושבה הקריבה ח”י מבניה על מזבח הקמת המולדת והגנתה.