לאה שרשבסקי – ליפשיץ

לאה שרשבסקי

נולדה בכ"ז כסלו תרע"ב (17.12.1911), נהרגה ביום ב' שבט תש"ד (17.1.1944)
ערכה:  בתה, הסופרת דבורה עומר השאירה אחריה בעל – ישראל ליפשיץ, בת – דבורה מוסנזון-ﬠומר והתאומים – נדב ואסף ליפשיץ.
בנר ג' של חנוכה, כ׳׳ז כסליו תרע"ב, 17.12.1911 – נולדה לאה במושבה עקרון, היא מזכרת בתיה. שם עיבד אביה, שמואל שרשבסקי, מראשוני הילדים שנולדו במקום, את האדמה שקיבל מהוריו. גרשון ומיכל, שעלו בעליה הראשונה ושהיו בין מייסדי המושבה.
לאה נולדה כבת שניה מבין חמש הבנות והבן שנולדו לאלטה ולשמואל. בחורף שנת 1944, ביום ב' שבט תש׳׳ר (17.1.44), יצאה לאה לאימונים בנשק. היא כוונה כמו שהורו לה על האדמה ודיסקית פח מעוגלת בידה. מולה-צעירה שכיוונה היטב את הרובה אל הנקב שבפיסת המתכת המעוגלת, מטרים אחדים לפניה, ולחצה על ההדק. קול נפץ נשמﬠ, הרובה שכוון היטב היה טﬠון בשל שגגה. כאשר הופעל הכלי, נורתה היריה שפגעה היישר בראשה של לאה והביאה למותה, עשרה ימים בלבד לאחר שמלאו לה 32.

(מתוך הכרך ׳יזכור… – פרשיות חייהם ומותם של הנופלים בדרך להקמת מדינת ישראל ולמענה משנת 29.11.1947-1960).

׳…היה זה כאשר הילדה רצה בחלומה אחרי אמה חבושת הראש. אמא לא הקשיבה לה כלל ולא נעצרה לחכות לה. היא הלכה בשדרת פיקוסים החוצה את הקיבוץ, ובתה-אחריה. פתאום נעלמה אמא, והיא לא ראתה אותה עוד. לאן הלכה! אולי  לבית הקברות? הילדה ידעה שﬠליה להשיגה סוף סוף, לאחוז בה בחוזקה לבל תיעלם לה שוב, כמו תמיד…׳
(מתוך הספר 'פגיעה ישירה', שכתבה דבורה עומר).

סיפור חייה באתר יזכור