סמ"ר יצחק ברנר

סמ"ר יצחק ברנר

יצחקי (יצחק) ברנר הי"ד,  דור רביעי למייסדי מזכרת בתיה, נולד בירושלים ביום י"ז בטבת תרצ"ג (15.1.1933), לאימו טובה, בת המושבה, ולאביו חיים ברנר. 
בהיותו בן שלוש בלבד התייתם מאביו, והמשפחה עברה לגור בעקרון.
וכך מספר אודותיו חברו וידידו בני לוין : "קראנו לו יצחקי.. הוא היה חייכן, טוב לב ורציני. גרנו 'בית מול בית' במושבתנו עקרון, כך קראנו לה בתקופת ילדותנו, היא מזכרת בתיה של היום.
יחד היינו בגן הילדים וחבשנו את ספסלי בית הספר העממי. יצחקי היה מעורב בכל העניינים החברתיים, שכן כבר בילדותו התגלה כמנהיג וכחבר נאמן."
לאחר סיום הלימודים בבית הספר היסודי עובר יצחקי ללמוד בבית הספר המקצועי 'שבח' בתל-אביב. היה זה בית ספר טכני שהתאים ליצחקי, בהיותו ילד בעל ידי זהב ונטיה למכניקה.
היו אלה ימי מלחמת השיחרור, עת השכים קום מידי בוקר ונסע מעקרון ללימודיו בתל אביב, יחד עם עוד חברים מספר, וחזר אך לעת ערב מאוחרת. את בית הספר סיים כמכונאי בהצלחה רבה, התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית, ולאחר סיום שירותו נשאר לעבוד בסדנה צבאית – במוסך של משרד הביטחון. אלא שהפעם עבד במקצוﬠ המכונאות, אותו רכש בלימודיו. בעבודתו זו אף החל צעדיו הראשונים כאיש ציבור, בהיבחרו למרות גילו הצעיר לחבר בוועד העובדים, ובהיותו נח לבריות ומזומן לתת יד לזולתו בכל עת ובכל שעה הפך עד מהרה אף לעומד בראשו.
גם במושבה כיהן כחבר במועצת הפועלים ולימים גם במועצה המקומית. במסגרת שירותו במילואים היה בין מקימי גדוד חי"ר של יוצאי יחידות קרביות ועולים חדשים, לבקשת מפקדיו נשלח יצחקי לקורס רס"פים, ותיפקד כרס"פ (רב סמל פלוגתי) בהצלחה ובאחראיות.
בינתיים, החל מבציו קדש (0.56ו.29), במהלכו החדירה ישראל כוחות צבא לסיני כתגובה מעשית לסגירת ים-סוף ותעלת סואץ לשיט אניות ישראליות או אניות בדרכן לנמלי ישראל, למניעת מעבר אניות לנמל אילת במיצרי טיראן, להלאמת תעלת סואץ (26.7.56), להתחמשות מצרים, להתבססותה ולתבצרותה במדבר סיני ולהעברת רוב צבאה אליו לקראת פלישה למטרת 'השמדתה של ישראל', לדבריה (פקודת הכנת הצבא להשמדה ממרץ 956ו).
כמו כן, היתה בפעולה זו תגובה נחרצת להפעלת טרור רצחני יומיומי נגד ישראל מגבול רצועת עזה שבשליטת מצרים, מסיני ומגבול ירדן, באמצעות מסתננים שגויסו בהתנדבות מבין הפליטים הפלשתינאים (הפידאיון=המקריבים עצמם),
ושנשלחו לפגוע ברכוש ובנפש למען החלשתה של ישראל על ידי זריעת פחד והורדת המוראל מחד, ולמיון איסוף חומר מודיעיני דרוש מאידך.
בליל 30-31 באוקטובר, כ"ו במרחשוון תשי"ז, יצאו יצחקי הרסײפ ומפקד הפלוגה להצטרף אל חיילי המילואים שלהם, אשר נקראו לביצוע משימות בגבול רצועת עזה במסגרת המבצע. (אגב, באחד הגדודים שיצאו למשימות אלה שרתו גם בני לוין, כותב שורות אלה, ומר רפי סויסה, ראש המועצה). מארב של פידאיון המתין להם ופגע בג'יפ על נוסעיו, אשר השיבו מלחמה שערה עד שנפגעו.
יצחקי הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי, שם קבור היה כשנה. למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול הועבר ביום י"ב בחשוון תשי"ח, 6.11.1957.

'אבד לי ולרבים מחברי חבר ורע, שותף לחלומות משותפים לעתיד, חלומות שלצערנו לא יתגשמו', מבכה בני לוין, חברו וידידו.

יהי זכרו ברוך.